Vayedaber

Kidouchine

Daf 23b

הלכה: הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ כול'. מְנַיִין שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְכִי כּוּלָּן שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא שׁוֹחֵט עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ. וְיֵידָא אָמַר דָּא. וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת. וְכִי כוּלָּם הָיוּ לוֹקְחִין. וַהֲלֹא אֶחָד הוּא שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל יְדֵי כוּלָּם. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. 23b אִין תֵּימַר. אָדָם מַפְרִישׁ פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.

Traduction

D’où sait-on que le délégué d’un homme équivaut à l’homme même? C’est que, dit R. Eléazar, il est écrit (Ex 12, 6): Tous les membres de la communauté d’Israël égorgeront l’agneau pascal vers le soir; or, ce n’est pas à dire que tous l’égorgeront, puisqu’un seul sacrificateur sera chargé de ce soin pour tous; cela prouve qu’un homme agissant par délégation remplace tous les mandants. Et quel verset indique cette substitution? -Celui où il est dit (ibid.): Chacun devra se procurer un agneau par famille, un agneau par maison; du moment qu’un agneau devait suffire à toute la famille, tous n’en prennent pas, mais un chef pour tous les siens; donc le délégué représente tous ses mandants. En effet, dit R. Yossé, le premier texte ne prouve rien, car il est permis d’égorger l’agneau pascal de son prochain sans le prévenir (et puisque cet assentiment n’est pas nécessaire, il n’y a pas lieu de parler de délégation pour l‘égorgement visé au premier verset précité). C’est bien du second verset, parlant de ''prendre l’agneau'', que l’on déduit le principe de la délégation, et l’on ne saurait supposer que la destination se fait aussi sans prévenir le prochain, car R. Zeira dit au nom de R. Eléazar (146)J., (Pessahim 8, 1).: Il est permis d’égorger l’agneau pascal de son prochain sans le prévenir, mais il faut avoir eu toutefois on assentiment pour déterminer la victime.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ויידא אמר דא. ומאיזה מקרא אנו למדין מזה דכתיב ויקחו וכי כלם לוקחין כו' ומפרש רבי יוסי טעמא דמקרא קמא לא נפקא לן שפיר דשנייא התם שאדם יכול לשחוט פסחו של חבירו אפילו שלא מדעתו ולא מצינו למילף דשלוחו של אדם כמותו שהרי אין צריך דעת בעלים בשחיטה:

אין תימר. כלומר אבל מקרא דויקחו שפיר נפקא לן שליחות דאין תימר שאדם מפריש כו' הא לא מצית אמרת דהא אמר ר' זעירא אין אדם יכול להפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו שכל הקרבנות צריך דעת בעלים בהפרשתן חוץ ממחוסרי כפרה ומדאחד לוקח על ידי כלן שמעת מינה דשלוחו של אדם כמותו:

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין הַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה מִשֵּׁם עֵד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. הַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה מִשֵּׁם עֵד. הֵיךְ עֲבִידָא. שִׁילַּח שְׁנַיִם. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי שָׁלִיחַ וּשְׁנֵי עֵדִים. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל שְׁלָשְׁתָּן שְׁלוּחִין וּשְׁלָשְׁתָּן עֵדִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה. נִרְאִין דְּבָרִים בְּשֶׁקִּידְּשָׁהּ בִּשְׁטָר. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף נַעֲשֶׂה כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהֶאֱמִינָתוֹ הַתּוֹרָה אֲפִילוּ קִידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף אֵינוֹ כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וְעָשָׂה שָׁלִיחַ עֵד. חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד גַּרְבּוֹי גַּבֵּי קַרְפֵּיפָא דְחַבְרֵיהּ וְכָפַר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְעָשָׂה שָׁלִיחַ עֵד וְחִייְבוֹ שְׁבוּעָה עַל יְדֵי הַכַּתָּף.

Traduction

D’après l’école de Shammaï, le messager ne peut pas être compté pour servir de second témoin (dans cette même affaire de consécration d’une femme): d’après l’école de Hillel, le messager peut compter comme tel, et ce dernier avis se rapporte même au cas où deux messagers ont été envoyés; alors, d’après l’école de Shammaï, il faut, en dehors du messager, deux témoins qui attestent le mariage; d’après l’école de Hillel, y eut-il trois messagers, ils peuvent tous trois servir comme témoins. R. Aboun b. Hiya dit: il paraît logique que le messager puisse attester le mariage s’il s’agit d’une consécration par contrat; mais si la consécration se fait pour de l’argent, le messager semble intéressé au témoignage (et il ne mérite pas d’être cru). R. Yossé dit: du moment que la loi a déclaré le messager digne de foi, lors même qu’il s’agit d’une consécration par de l’argent, on ne soupçonne pas cet homme d’être intéressé à attester faussement. R. Aba raconte qu’un fait de ce genre fut soumis à Rav, qui autorisa le messager à servir de témoin. Ainsi, un homme mit en dépôt un tonneau de vin dans le parc de son prochain, lequel nia l’avoir reçu; sur quoi, dit R. Pinhas, la cause fut soumise à R. Jérémie, qui dit: le messager sera déclaré apte à attester qu’il a apporté le vin, et à imposer comme tel (147)Littéralement: par l'épaule (du porteur). Donc, même un seul messager peut servir de témoin. au défendeur l’obligation de prêter serment n’avoir pas reçu le dépôt.

Pnei Moshe non traduit

אין השליח עולה משום עד. אם שלח על ידי שליח לקדש אשה אין השליח מצטרף להיות עד בדבר דאין השליח נעשה עד:

היך עבידא. כלומר דמפרש דלא תימא לבית הלל דאמרו שליח נעשה עד דוקא באחד הוא דאמרי' דמצטרף עם עד אחר ולהיות שני עדים בדבר אבל בשני שלוחין לכולא עלמא אין יכולין להעשות שניהם עדים הלכך קאמר דאפילו בכהאי גוונא פליגי אם שילח שנים לבית שמאי שליח ושני עדים כלומר שצריך שיהיו שני העדים לבד מהשליח ולעולם אין השליח מצטרף לעד:

על דעתון דבית הלל שלשתן. כלומר אפילו הן שלשה שלוחים הן הן שלוחיו הן הן עדיו:

אבל אם קידשה בכסף נעש'. השליח כנוגע בעדותו ולא מהימן לומר שקיבלה:

אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה. להשליח ויכיל להעשות עד אפילו קידשה בכסף לא מחשבינן ליה כנוגע בעדותו שאפילו היא מכחשת אותו שלא קבלה ממנו הוא מהימן:

גבי קרפיפא דחברי'. הפקיד גרב יין אחד אצל חבירו ונתנו בתוך קרפיפו שלפני חצירו וכפר בו הנפקד:

וחייבו שבועה על ידי הכתף. שהכתף והוא הנושא משא הי' שלוחו שהביא היין והעיד שהפקידו אצלו וחייבו שבועה וקמ''ל דאפילו בשליח אחד ואין כאן אחר והוא הכתף שלו אפ''ה נעשה עד לחייבו לזה שבועה להכחיש העד:

אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאִם הָמֵר יְמִירֶינּוּ. יָפֵר יְפֵירֶינּוּ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁאֵין שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. וְסָמַךְ יָדוֹ וְלֹא יַד בְּנוֹ וְלֹא יַד עַבְדּוֹ וְלֹא יַד שְׁלוּחוֹ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁלְּאָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרצֵעַ. אֲדוֹנָיו וְלֹא בְנוֹ. אֲדוֹנָיו וְלֹא שְׁלוּחוֹ. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁמִּיעֵט הַכָּתוּב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. וְרָצַע. לְרַבּוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲדוֹנָיו. כָּל שֶׁהוּא בָא מַחְמַת אֲדוֹנָיו.

Traduction

Selon un enseignement, le délégué d’un homme est son représentant absolu; selon un autre enseignement, il ne le représente pas. De ce qu’il est dit (Lv 27, 10): S’il l’échange (avec redondance), ou (Nb 30, 14), Il l’annulera (148)Cf. J., (Nedarim 11, 6)., on avait cru devoir conclure que le délégué de l’homme a la même faculté; seulement, il y a par contre une exception à cette règle habituelle, exception visée par les mots (ibid. 1, 4): Il appuiera la main sur le sacrifice, etc., à l’exclusion de la main du fils, ou de celle de son serviteur, ou de celle de son envoyé (149)''B., Menahot 93; Sifra à (Lv ch. 4.''. De même, du verset (Ex 21, 6): Et son maître percera son oreille avec un poinçon, on déduit que cet acte devra être accompli par le maître, mais non par le fils du maître, ni par son envoyé: c’est donc qu’en dehors de ces exclusions spéciales, le messager d’un homme est absolument comme son mandant. Selon un autre enseignement, c’est le contraire: on déduit de la conjonctions ''et il percera'', que cette faculté s’étend au délégué (d’après ceux qui sont d’avis qu’en thèse ordinaire, on ne délègue pas autrui). Cette extension est justifiable, d’après R. aqiba (qui admet l’interprétation de chaque particule explétive); mais comment R. Ismaël l’explique-t-il? Selon lui, l’expression (superflue) ''son maître'' indique qu’il en sera de même pour tout ce qui sera fait par ordre du maître – (150)Suit un passage traduit ci-dessus, (Gitin 6, 2)..

Pnei Moshe non traduit

ואם המר ימירנו יפר יפירנו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב גרסינן. כלומר מהכא נפקא לן דבעלמא שלוחו של אדם כמותו מדאיצטריך למיכתב ימירנו יפירנו ודרשינן הוא ולא שלוחו כדאמרינן בפרק בתרא דנדרים וטעמא דמיעט הכתוב הא לאו הכי הוינן סברין מימר ששלוחי של אדם כמותו וכן מקרא דוסמך ידו ורצע אדוניו דממעטינן שליח ש''מ דאי לאו דמיעטו הכתוב ה''א אפי' שליח כדקי''ל בעלמא שלוחו של אדם כמותו:

אית תניי תני ורצע לרבות את השליח. והאי מתני אמר' דאין שלוחו של אדם כמותו דאי לאו הכי ל''ל לרבויי הכא תיפוק לי' מהיכא דנפקא לן שליחות אלא ש''מ דל''ל להאי דרשא דלעיל:

עד כדון כר''ע. מילתא באפי נפשה היא עד כאן לר''ע דיליף לרבות שליחות ברציעה מקרא דורצע דמשמע כל מי שירצע:

כר' ישמעאל. אבל ר' ישמעאל יליף לה מדכתיב אדוניו דיתירא הוא כל שהוא בא מחמת אדוניו כמותו:

Kidouchine

Daf 24a

תַּמָּן תַּנִּינָן. נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כְּמַחֲלוֹקֶת בְּגִיטִּין כֵּן מַחֲלוֹקֶת בְּקִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ. לֹא הָיָה מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּנִישּׂוּאִין שֶׁלֹּא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא עַצְמָהּ לְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַל אָבִיהָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְאֵינָהּ עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יֵשׁ לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. פָּתַר לָהּ בִּגְדוֹלָה. וְהָתַנִּינָן. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. 24a אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. פָּתַר לָהּ בִּיתוֹמָה. וְהָתַנִּינָן. אִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין. הָא מַתְנִיתָה פָתַר לָהּ רֹאשָׁהּ בִּיתוֹמָה וְסוֹפָהּ בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי אַסִּי. חַד רַב נְפַק מִן בֵּית וַועֲדָא. אֲמַר. נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְסָֽמְכוֹן עֲלוֹי. לָא דַהֲוָה צוֹרְכָא מִיסְמַךְ עֲלוֹי אֶלָּא דַהֲוָות מִן יַמָּא לְטִיגְנָא.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. פרק התקבל וסוגיא זו מפורשת היטב שם עד מן ימא לטיגנא:

רַב הַמְנוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. קְטַנָּה שֶׁקִּידְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אָבִיהָ מְמָאֵן לֹא הִיא. לֹא אַתְייָא לֹא כְרִבִּי יוֹחָנָן וְלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִין כְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין כָּאן מִיאוּן. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִישּׂוּאֵי תוֹרָה הֵן. לֹא אַתְייָא אֶלָּא כְרִבִּי יוֹחָנָן. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ לֹא הִיא. מוֹדֶה בָהּ אָבִיהָ יְמָאֵן עַל יָדֶיהָ.

Traduction

R. Hamnona dit au nom de R. Assé: si une mineure s’est elle-même promise comme fiancée, puis elle veut se refuser à donner suite au projet de mariage, ayant les signes de la puberté (duo pilos), le père devra formuler ce refus, non elle-même (qui avait d’abord accepté). Cet avis n’est d’accord ni avec celui de R. Yohanan, ci avec celui de R. Simon b. Lakish (151)Cf. (Yebamot 1, 2).. Ce ne saurait être d’accord avec R. Yohanan, puisque, selon lui, une telle consécration en mariage étant nulle, il n’est pas besoin que la fille se refuse à donner suite. Ce ne saurait être non plus d’accord avec R. Simon b. Lakish, puisque, selon lui, l’engagement ainsi contracté est légal, et le père ne saurait le dissoudre. Toutefois, l’avis de R. Hamnona peut s’expliquer selon l’opinion de R. Yohanan; et s’il est vrai que, selon lui, de l’aveu de tous, la consécration seule faite par le père est valable, non par elle-même, il admet pourtant ici que le père devra formuler pour elle le refus de donner suite au mariage (comme il n’a pas empêché le projet, le mariage resterait valable).

Pnei Moshe non traduit

קטנה שקידשה את עצמה בשתי שערות. כלו' שקידשה את עצמה ועכשיו היא באה לפנינו והביאה ב' שערות ורוצה למאן על קידושין שנתקדשה מעצמה:

אבי' ממאן. בקידושי' אבל לא היא הואיל והיא מעצמה נתקדשה:

לא אתייא. הא דרב המנונא כמאן אתיא לא כר' יותנן ולא כר''ל דהא לר' יוחנן דאמר לעיל הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא א''כ אין כאן מיאון שאינה צריכה מיאון כלל דהא קידושי' לאו קידושין הן:

אין כר''ל. ואם לר''ל דקאמר כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין וסברי רבנן דיכולה היא לקדש עצמה וא''כ נישואי תורה כלומר קידושי תורה הוו ואמאי אביה יכול לעכב:

לא אתייא אלא כר' יוחנן. אפילו תימא דכר' יוחנן אתיא ולא תיקשי לדידיה אין כאן מיאון דאף על גב דר' יוחנן אמר הכל מודים שביה מקדשה ולא היא מודה הוא דאביה ימאן על ידיה שעכ''פ מיאון צריכה ולא קאמר היא אינה יכולה לקדש עצמה אלא לענין זה שאביה מעכב על ידה וכל זמן שלא עיכב קידושיה קידושין:

רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קִידְּשָׁהּ לַדַּעַת וְהִכְנִיסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וּבָא אָבִיהָ וְהוֹצִיאָהּ מִגִּנּוּנָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ סֵימָן הֲוָה לוֹ. דַּהֲוָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פְלִיג עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֵית הִיא פְלִיגָא. הֵיךְ מַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. כֵּן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הָכָא. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ עַל אָבִיהָ. אָתָא רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קִידְּשָׁהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת וּכְנָסָהּ שֶׁלֹּא לַדַּעַת. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וּבָא אָבִיהָ וְעָקַר קִידּוּשֶׁיהָ.

Traduction

R. Aba b. Cahana et R. Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi disent: Si une mineure s’est fiancée selon l’assentiment de son père, et elle entre au domicile conjugal sans l’autorisation du père, celui-ci a le droit d’annuler l’union; lorsqu’un fait de ce genre survint, le père de la fille la fit sortir du dais nuptial sous lequel elle se trouvait déjà. R. Jacob b. Aha au nom de R. Josué avait adopté pour signe mnémotechnique que R. Josué b. Levi (par son avis exprimé ici) conteste l’avis exprimé plus haut par R. Simon b. Lakish (que la fille peut se marier elle-même, sans empêchement possible de la part du père). Toutefois, on peut admettre que cet avis de R. Jacob n’est pas opposé: comme R. Simon b. Lakish dit plus haut qu’il ne dépend pas tout à fait de la fille de se marier seule, ou de laisser perdre le produit de son travail manuel, qui appartient au père, de même R. Josué b. Levi adopte ici cet avis en tous points conforme (en cela ils sont tous d’accord, et quoique fiancée du consentement de son père, elle ne peut pas se marier sans l’autorisation de ce dernier, ni rien détourner de son travail). Aussi R. Aba b. Cahana, ou R. Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi, vint dire ceci: lorsqu’une fille, fiancée du consentement de son père, veut réaliser le mariage sans son autorisation, fait qui arriva un jour, le père peut annuler la consécration (et c’est là ce qui a été rapporté selon l’avis de R. Yossé).

Pnei Moshe non traduit

קידשה לדעת. קטנה שנתקדשה לדעת אביה והכניסה שלא לדעת שלא היה אביה כאן זה היה מעשה ובא אביה והוציא' מחופתה שמיחה האב וביטל נשואיה דלאו כלום הן:

סימן הוה לו. שגור בפיו היה זה לסימן דר' יהושע בן לוי דקאמר הכי פליג על ר''ל דקאמר לעיל לרבנן דיכולה היא לקדש את עצמ' ולדידיה אין האב יכול לעכב בנשואיה:

לית היא פליגא. ודחי הש''ס להא דר' יעקב דלא פליגא אלא היך מה דאמר ר''ל לעיל דהכל מודים בנישואין לא כל הימנה להפסיד מעשה ידיה שהן של אב ולהשיא עצמה בלתי רשותו וכן נמי לר' יהושע בן לוי דאע''ג דנתקדשה לדעת אביה אינה יכולה להנשא שלא לדעתו ולהפסידו מעשה ידיה ולא קאמר ר''ל דקידושיה הוו קידושין אלא לענין אם קדשה אחר שאינה צריכה הימנו גט אפי' אביה ממאן בקידושי' של ראשון אבל מודה הוא שאינה יכולה להנשא בלתי רשות אביה:

אתא ר' אבא בר כהנא. וקאמר מילתא אחריתא בשם ריב''ל דאם קידשה שלא לדעת אע''פ שכנסה זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה לגמרי והך מילתא כר' יוחנן אתיא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source